השור והאיש הזקן

הזקן נשען על מקלו, והשור מביט בו.
כל חייהם חרשו יחד את האדמה. באביב יצאו יחד לשדה, בקיץ עמדו יחד בחום, ובחורף נחו מתחת לאותם שולי גג.
מעולם לא החליפו מילים. השור לא יכול לדבר, והזקן היה אדם שתקן.
כשצעדי השור האטו, הזקן נח ראשון; כשגבו של הזקן התכופף, השור עצר ראשון.
כך הלכו זה לצד זה חיים שלמים.
עכשיו שניהם זקנים. שטח השדה הצטמצם והצעדים האטו.
אבל המבט זה בזה נשאר כפי שהיה בצעירותם.
וזה הספיק.