דו־שיח

כל התמונה בצבע עשב יבש.
במרכזה עומד עץ אחד. כל ענפיו נוטים לצד אחד ומגלים את כיוונה של הרוח שאינה נראית. גם אם אין רוח עכשיו, הנטייה הזאת מספרת על כל הרוחות שחלפו.
על הגבעה שמתחתיו נמצאים סוס ואדם מכונס בעצמו.
הם קרובים זה לזה, אך אינם פונים זה לזה בדברים. הסוס יכול לרוץ, אך אינו רץ; האדם יכול לקום, אך אינו קם. להישאר כשאפשר לעזוב. זה לבה של חברות.
הרחק, מתחת לקו האופק, חולפת סירה קטנה וציפור עפה נמוך. השמים והים שקועים באותו גוון.
האדם והסוס בתמונה סופגים את אותה הרוח, נשארים באותו מקום וכפופים יחד.
הם אינם מסבירים זה את זה. הם רק מחזיקים מעמד יחד בתוך אותה סביבה מקומית.
שיחה אינה מתקיימת רק בפה.
לספוג יחד את אותה הרוח. לעבור יחד את אותה השתיקה.
גם בלי מילים, זאת שיחה.
אולי השיחה העמוקה ביותר היא שיחה בלי מילים.