אופק רוטט

לפני קו אופק מתנודד
כל פני התמונה בוערים בצהוב.
ה א ד מה ו ה ש מ י ם
מיטלטלים באור אחד.
למעלה יש קו דק.
זהו קו האופק.
מתחת לקו הזה
צפה סירה כנקודה.
ל מ טה
משיכות מכחול שחורות גועשות כרוח,
ולצדן רובץ בית קש אחד.
גם אדם אחד עומד שם ,קטן.
הוא אינו גדול.
הבית קטן ,והסירה רחוקה.
א ב ל ה דב ר י ם ה ק ט נ י ם ה א ל ה
הם מרכז התמונה הזאת.
האדם עומד תמיד אי־שם.
מתחת לרגליו אדמה,
מעל ראשו שמים,
ומאחורי גבו נושבת רוח.
לפני קו האופק המתנודד
הוא אינו צף.
הוא עומד מול עולם מתנודד,
ורגליו נטועות באדמה עד הסוף.
ביון שי-ג 'י לא צייר נוף.
הוא צייר את העמידה שבה אדם ניצב מול העולם.