אופק רוטט

קו האופק מתנודד.
אמת המידה של העולם מתנודדת.
האדמה, הבית והסירה
גועשים כאילו איבדו את מקומם.
בתוך כל זה
עומד אדם הנשען על מקל.
לא שהוא אינו מתנודד.
המקל מעיד על כך.
הוא נשען מפני שהוא מתנודד.
אבל גם בתוך הטלטלה
אינו שוכח
לאן עליו להביט.

הוא אינו עוקב אחרי הסירה המפליגה.
מבט הרודף אחרי מה שהלך
קורס לעבר מה שחלף.
הוא מביט
אל מעבר למקום שאליו הסירה צריכה להגיע,
אל אופק ריק
שדבר עדיין לא הגיע אליו.
האופק אינו סוף.
הוא המקום שבו נפגשים
העולם הנראה
והעולם שטרם בא.
להתקיים אין פירושו
לעמוד על אמת מידה מוצקה.
גם כשהיא מתנודדת,
פירושו להציב את המבט
לא לעבר מה שחלף,
אלא לעבר מה שעתיד לבוא.
גם היום הוא מביט
במה שטרם בא.
המבט הזה
הוא שמחזיק אותו על רגליו.