Artwork text
קו האופק מתנודד.
נקודת האחיזה של העולם מתנודדת.
האדמה,
הבית,
הס י ר ה —
הכול גועש כאילו אבד מקומו.
בתוך זה
עומד אדם אחד,
נשען על מקל.
לא שהוא אינו מתנודד.
אבל גם בתוך הטלטלה
ה וא א י נ ו ש ו כ ח
לאן עליו להביט.
ה ו א א י נ ו ר ו דף
אחרי הסירה המפליגה.
מ ה שה ו א ר ו א ה
ה ו א מ עב ר ל מ ק ו ם ש א ל י ו ת ג י ע ה ס י ר ה —
ק ו א ופ ק ר י ק
שדבר עוד לא נגע בו.
קו האופק אינו סוף.
ה ו א ה מ ק ו ם שב ו נ פ ג ש י ם
הע ו ל ם ה נ ר א ה
והעולם שטרם בא.
להתקיים
א י ן פ י ר ו ש ו לע מ ו ד
על נקודת אחיזה מוצקה.
פירושו ,גם כשנקודת האחיזה מתנודדת,
להציב את המבט
ל א א ל מ ה ש עב ר
אלא אל מה שבא.
ז ו ה ד רך
שב ה א ד ם ע ו מ ד
בתוך עולם מתנודד.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
