Artwork text
בגוף של בן ארבעים ותשע שב — והיה שוב לילד.
לא אל מולדתו שב ,אלא אל חיק אמו.
השדה שבו עבדה אמו .המקום שבו הלך העגל אחרי אמו.
זה אור של אחר צהריים חם ,שבו הסתובב הילד סביבם.
לימים ייבש האור הזה עוד.
האם תלך ,השדה יתרוקן ,והילד יהיה זקן.
אותו אור ישקע לצבע הבדידות.
אבל עוד לא.
עוד האם בשדה ,והוא עוד יכול להיאחז בצדה.
עוד.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
ציירג׳ג׳ויפןסיאולביווון (הגן הסודי של צ׳אנגדוקגונג)העת החדשההתקופה העכשוויתאמנותאמנות חזותית