עורבים על חומת האבן

על גדר האבנים
יושבים עורבים בשורה.
כל אחד נראה אחרת,
אבל כולם מביטים באותו ים.
בקצה האופק
סירה קטנה אחת.
ביבשה רבים נמצאים זה לצד זה,
ובים יש רק אחד.
השמש עמומה
והסירה מתרחקת והולכת.
העורבים אינם קוראים.
רק אינם עוזבים את מקומם.
למען האחד שעזב לבדו,
אלה שנשארו
מביטים יחד בים.
אולי זאת המתנה.