דול הרובנג ועורבים

פסל האבן דול הארובאנג אינו זז. העורבים רוחשים בלי הרף.
הוא מוסר את ראשו לציפור, והיא נחה עליו בנחת. להקה שחורה נאספת על גדר האבנים, והרחק בים נמצאת סירה שיצאה לדרכה.
הפסל אינו עוקב אחר הסירה. הוא רק שומר על המקום שאליו תחזור.
הוא מחכה במקום אחד, סופג רוח וגשם, לאורך אין־ספור זריחות ושקיעות.
באי־תנועתו הוא מחכה למי שעזב, ובשתיקתו מאיר את דרך השיבה.
גם כך אפשר לחכות.