עורבים על חומת האבן

על גדר האבנים
נאספו עורבים.
גם קבר האבנים שלפניהם,
כשמביטים בו היטב,
נראה כאנשים היושבים מכונסים.
כתף אל כתף,
ראשיהם מורכנים,
נאספים לגוש אחד.
הרחק בים
צפה סירה אחת.

הציפורים יכולות לעוף,
אבל האנשים שנעשו אבן
אינם יכולים לעזוב את המקום.
האם האדם נעשה אבן
מפני שחיכה זמן רב מדי?
האם אלה שנשארו, מחכים לאחד שהלך,
נשענו זה על זה
והתקשו כקבר אחד?
הסירה רחוקה,
וההמתנה נשארת ביבשה.
קבר האבנים אינו אבן מתה.
הוא דמותם של אנשים שאיבדו את המילים
בהמתנה למי שאינו חוזר.
גם היום האבן
נמצאת שם.