Artwork text
אני שוכב על האדמה ומניח את כל המשא .את עייפות הימים שחייתי ,את החרטה על
דרכים שבחרתי לא נכון .עורב אחד מביט בי בשקט מלמעלה .בעין השחורה ההיא אין
שיפוט ואין שאלה .העולם שואל שוב ושוב מי אני ,אבל העורב אינו שואל .הוא רק נשאר
לצדי ,ומפני כך אינני לבד .במבט ארוך אני נעשה דומה לעורב ,והעורב נעשה דומה לי .על
אותה אדמה אנחנו מביטים באותם שמים .גם כשהשמש שוקעת ,הלב קל מעט .לדעת את
בדידותו של האחר בלי לדבר — זו השיחה של העורב ושלי.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
ציירג׳ג׳ויפןסיאולביווון (הגן הסודי של צ׳אנגדוקגונג)העת החדשההתקופה העכשוויתאמנותאמנות חזותית