הר האלה

כל התמונה צהובה.
למעלה תלויה שמש כטבעת עגולה, ומתחתיה רכסי הרים שרועים זה על זה בכמה קווים שחורים. זה הר הלאסאן.
הוא לא צייר בפירוט את גובה הפסגות או את עומק העמקים. גם בלי לצייר את ההר כולו, ההר עומד בשלמותו.
מתחת לגבעה רובץ בית נמוך בעל גג קש, וגדר אבנים מקיפה אותו. לפניו סוס ואדם כפוף גב.
הסוס מרכין ראש, האדם כופף את מותניו, והבית מנמיך עוד יותר כדי לספוג את הרוח. הדברים הנמוכים שומרים זה על קרבתו של זה, וכל אחד כפוף בדרכו.
רק ההר אינו מתכופף. הוא היה שם לפני אלף שנים, וגם היום הוא באותו מקום. הדברים הכפופים חיים כשהם נשענים על השתיקה הגדולה הזאת.

הוא לא הסביר את ג׳ג׳ו. רק מתח קו במקום שבו חלפה הרוח.
גם בלי לצייר את האדם בפירוט, נראים הימים שבהם החזיק מעמד.
כאן הנוף אינו הרקע שמאחורי האדם. הוא התנוחה שבה חי את חייו.