הבית הריק

הבית ריק.
נשאר לבדו על חוף הים.
ה א ד ם כב ר
מפליג אל מעבר לים.
הע ץ מ ר י ם ז ר וע
ומושיט אותה ארוכה מעל הים.
לך לשלום.
שתהיה דרכך הרחוקה בטוחה.
מתחתיו
פורש הסלע את כף ידו.
חמש אצבעות פרושות כולן,
בשקט אל הים.
היד הזאת אינה מנופפת.
אין זו יד השולחת את ההולך,
זו יד המחכה לשב.
שיום אחד,
כשישוב מן הים הרחוק,
תהיה הראשונה לאחוז בו.
העץ מנופף אל העזיבה,
והסלע פרוש אל השיבה.
האחד שולח,
והאחר מחכה.
זה הלב של מי שחי על חוף הים.
לשלוח — בידיעה שהוא עוזב,
ולחכות — בלי לדעת אם ישוב.
ה ש מ ש נ ו טה
והים מחשיך,
א ב ל הז ר וע א י נ ה ח ד ל ה ל ה נ יף

והיד אינה נסגרת.
בית ריק אחד
נ ש א ר ב י נ יה ם
וגם היום מביט בים.