תקווה, רצון, שלום ואהבה

השמש בשמים,
אבל העולם אינו בהיר.
שני האנשים משמאל
יושבים נשענים זה על זה,
והסוס נשאר לצדם בשקט.
במרכז אדם אחד
מרים את שתי זרועותיו לשמים.
אין זאת מחווה של שמחה.
זאת מחווה של ניסיון לא להרפות מהתקווה
גם בימים חשוכים.
העורב חולף
והרוח אינה עוצרת.
אבל האדם
אינו מוריד את שתי זרועותיו עד הסוף.
תקווה
אינה אמונה ביום בהיר.
היא הרמת יד אל השמים
גם ביום חשוך.
האנשים והסוס שלצדו
מביטים ביד הזאת.
מפני שיש עיניים המביטות בה,
היד אינה יורדת.