Artwork text
ג ם ל מ י ש א י נ ו י כ ו ל לעז ו ב
יש מקום שאליו הוא מביט עד הסוף.
השמים.
העץ מוסר את גופו
לרוח.
כמה שמסר — כך נכפף,
וכמה שנכפף — כך שרד.
בזכות השמים הוא מחזיק מעמד,
ו כ מ ה ש ה ח ז י ק מע מ ד —
כך נשארת בגופו צורה.
הצורה הכפופה הזאת
אינה סימן של תבוסה.
ה י א צ ו רת ה ש ל ע מ י ד ה
שלא שכחה את השמים עד הסוף.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
ציירג׳ג׳ואמנותבדידותFūdo (סביבה ואקלים)המתנהמודרניזםגלוקליזםצייר קוריאני