חזיון

על פני כל התמונה
מתפתל אור יבש.
כאילו היה גלים,
כאילו היה שדה,
כולו מרקם צהבהב.
במרכזו
סוס ואדם
כרוכים בגוש שחור
ואוחזים זה בזה.
מעליהם תלויה שמש יבשה.
תחת האור הזה,
מה שחיכה זמן רב
מאבד את תנועתו.
האדם והסוס
נשענים זה על זה ומתקשים.
אינם יכולים לעזוב,
אינם יכולים להרפות,
ולבסוף נעשים גוש אבן אחד.
זאת דמותו של לב
שגם לאחר שנעשה אבן
לא הצליח לחדול מהמתנה.

ההמתנה נשארה
זמן רב יותר מן הגוף.