ליל ירח

הירח הרים את שתי זרועותיו
וכיסה את עיניו.
הוא לא יכול לשאת את המראה.
מתחתיו
סירה קטנה חוצה מים שחורים.
עץ יבש מושיט יד.
הירח, עד הסוף,
בעיניים מכוסות,
מאיר את הלילה הזה.
הכיסוי
אינו הפניית עורף.
הוא הביט זמן כה רב
עד שלא יכול עוד לשאת את המראה.
גם כשלא מביטים,
העצב אינו נעלם.
ובכל זאת הירח
לא עזב את הלילה הזה.