הדרך שנמצאה שוב

כשעוקבים בשקט אחרי קו של ביון שי־ג׳י, רואים שאינו אחיד.
הוא כהה ואז בהיר. עבה ואז דק. במקומות מסוימים הוא נעשה דק כאילו עומד להיקטע, ובאחרים מתעורר שוב ומתעבה.
בתוך קו אחד יש עליות ומורדות.
זה קו החיים. גם החיים אינם אחידים. יש רגעי כוח ורגעי עייפות. יש רגעי בהירות ורגעי ערפול. נדמה שהם עומדים להיקטע, ובכל זאת הם נמשכים.
המקום הנוגע ללב מכול הוא המקום שבו הקו כמעט נקטע. המקום שבו הוא דק עד שכמעט נעלם. שם אנחנו עוצרים את הנשימה.
האם ייקטע?
אבל הקו אינו נקטע. הוא ממשיך כשהוא דק. ואז מתעורר שוב.
כך נראית עמידה בקושי. היא אינה תמיד מלאת כוח. יש בה רגעים שבהם נדמה שהכול עומד להיקטע. רגעים שבהם נדמה שלא נוכל לשאת עוד. אבל להמשיך בלי להיקטע, ולו בקו דק. זאת עמידה בקושי.
לא רק המשך בקו עבה הוא חיים. גם המשך שכמעט נקטע הוא חיים. אולי אלה חיים עמוקים יותר.
גם קו של מישהו בוודאי נעשה עכשיו דק במקום כלשהו. הוא אינו נקטע. רק נעשה דק.

בתוך קו אחד נמצאים חיים שלמים.