הדרך שנמצאה שוב

אם עוקבים בשקט אחרי הקו של ביון שי-ג 'י ,רואים שאינו אחיד לכל אורכו.
הוא כהה — ומבהיר.
עבה — ונעשה דק.
במקומות אחדים הוא נעשה דק עד כדי להיקרע,
ובאחרים הוא שב לחיים ומתעבה.
בתוך קו אחד יש עליות ומורדות.
זהו קו החיים.
גם החיים אינם אחידים.
יש עתות כוח ויש עתות עייפות.
עתות בהירות ועתות טשטוש.
נדמה שהם נקרעים — ושוב נמשכים.
הקו של ביון שי-ג 'י נושא בתוכו את קצב החיים כמות שהוא.
מה שנוגע ללב יותר מכול הוא המקום שבו הקו כמעט נקרע.
המקום שבו נעשה הקו דק עד היעלמות.
שם אנחנו עוצרים את הנשימה.
הייקרע?
אבל הקו אינו נקרע.
דק כפי שהוא — הוא נמשך.
ואז שב לחיים.
כך נראה להחזיק מעמד.
להחזיק מעמד אינו תמיד להיות חזק.
יש בו רגעים שבהם הכול עומד להיקרע.
רגעים שנדמה שאי אפשר עוד.
אבל לא להיקרע,
להימשך ,ולו דק —
זה להחזיק מעמד.
הקו של ביון שי-ג 'י מכיר את ההימשכות הדקה הזאת.
לא רק מה שנמשך בקו עבה הוא חיים.

גם מה שנמשך על סף קריעה הוא חיים.
ואולי אלה חיים עמוקים יותר.
בתוך קו אחד שוכנים חיים שלמים.