הסירה המפליגה

כשסיים לצייר את הנוף,
ראה שאין בו לכידות.
לכן הוסיף אדם אחד.
לא גדול.
בלי שם.
רק כמו נקודה.
הוא הוסיף אותו
כדי להחזיק את התמונה.
אין לו פנים.
אדם בראש מורכן.
זקן נשען על מקל.
הנוף היה העיקר,
והאדם קישוט.
אבל קרה דבר מוזר.
האדם הקטן הזה
החל לשלוט בתמונה כולה.
בגודל של פחות ממאית ממנה,
הנהיג את כל השאר.

נקודה אחת.
ככל שהנקודה קטנה,
הבדידות עמקה.
אחרים אמרו
שהאדם הזה נראה ממש כדיוקן עצמי.
הוא לא הכחיש.
במילים האלה
הכול התבהר.
האדם חסר השם היה
כל אדם,
ובסופו של דבר
הצייר עצמו.
נקודה אחת שהוסיף כדי להחזיק את התמונה
אחזה בו כל חייו.