טייפון

למעלה קו עבה אחד מפריד בין השמים לים. מעליו צפה סירה קטנה.
למטה בית נמוך בעל גג קש וסוס שראשו מורכן.
הרוח כבר חלפה. התמונה שקטה.
אבל בבדלי העשב שנסחפו, בגג שנלחץ ובגב הכפוף נשאר זכרה. שקט אינו בהכרח החלמה.
גם אם אין רואים את החריצים, אין פירוש הדבר שנרפאו.
גם גוף האדם אינו שונה. אפילו אחרי שהסערה חלפה, הרוח נשארת במקום כלשהו בגוף.
גבו של אדם שעומד כאילו לא קרה דבר מספר למעשה יותר מכול.
גם כשהרוח נעלמת, המקום שעמד בה זוכר זמן רב.