חריש

שמש אדומה אחת מתפשטת במטושטש בשדה.
מתחתיה ענפים יבשים עומדים בשורה.
האדם והבקר שקועים בגוון האדמה ונראים כגוף אחד איתה. אי אפשר להפריד בין מי שחורש למי שנגרר. שניהם חורשים את אותו יום.
בתמונה האחת הזאת נמצאים כל הצבעים שראינו עד כה.
צבע שהחזיק מעמד ולא מת. צבע שנעשה זמן, ולא אדמה. צבע שנראה כאילו נעלם ובכל זאת מוסיף לנשום.
זה הצבע שרכש לבסוף מה שהחזיק מעמד זמן רב באדמה הזאת.
צבע עשב יבש הוא צבע חי, שנשאר עד הסוף גם אחרי שהחיים עמדו בקושי זמן רב.