Artwork text
בשדה מתפשטת שמש אדומה אחת ,מטושטשת.
מתחתיה עומדים ענפים יבשים בשורה.
גם האדם וגם השור שקועים בצבע האדמה ונראים גוף אחד עם הקרקע.
בסצנה האחת הזאת נמצאים כל הצבעים שראינו עד כה.
הצבע שלא מת והחזיק מעמד ,הצבע שנעשה לא אדמה אלא זמן ,הצבע שנדמה כי נעלם
ובכל זאת נושם עד הסוף.
זה הצבע של מה שהחזיק מעמד זמן רב על האדמה הזאת.
צב ע ה ע שב ה י ב ש
הוא צבע חי ,שנשאר עד הסוף גם אחרי שהחיים החזיקו מעמד זמן רב.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
ציירג׳ג׳ויפןסיאולביווון (הגן הסודי של צ׳אנגדוקגונג)העת החדשההתקופה העכשוויתאמנותאמנות חזותית