צהריים

השמש בשמים והתמונה בהירה. אבל הרוח עזה.
העץ נוטה לצד אחד, והבית בעל גג הקש מנמיך את גופו. הזקן הולך כפוף, נשען על מקלו.
יום בהיר אינו מעלים את קשיי החיים. גם באור הצהריים הבהיר אדם מתכופף. יום שנראה טוב לאחרים יכול להיות דווקא היום שקשה לו ביותר לשאת.
הרוח היא השנים הדוחקות את האדם, ההיסטוריה שאין להימלט ממנה, כובד החיים הבא אל כל מי שחי.
הזקן אינו נלחם ברוח. הוא מנמיך את גופו ומתקדם צעד אחר צעד. הוא מתכופף כדי לא ליפול, ונשען על המקל כדי לא לעצור.
העמידה בקושי אינה מחכה ליום בלי רוח. פירושה לא לאבד את הדרך גם בתוך הרוח.

גם היום הוא הולך. מעל גבו הכפוף מאירה שמש הצהריים.