כפר על שפת הים

על חוף הים יושבים נמוך כמה בתי קש.
גדר האבנים עוטפת את הבתים,
ועצים שאיבדו את עליהם מושיטים ענפים אל הים.
הרחק — סירה קטנה אחת.
עוזבת את היבשה והולכת בדרך שעל המים.
אדם אינו נראה.
אבל בבית יש עקבות של המתנה,
בגדר האבנים — זמן שנשמר,
ובענפים היבשים של העץ נשארה רוח שליוותה אין־ספור פרידות.
כפר דייגים אינו כפר שנבנה ליד הים.
זה מקום שבו מישהו עוזב,
ומישהו נשאר ושומר על מקום השיבה.
מקום שבו הים והיבשה מתחלקים בחיים זה של זה.