הדרך הביתה

תחת שמים שחורים רוח לבנה שוטפת את השדה.
על דרך בצבע עשב יבש אישה וסוס הולכים נטויים כגוף אחד. האישה נושאת על גבה כד מים, והסוס הולך לצדה בלי מילים.
הרוח מושכת בשולי הבגד ומוחקת את הדרך שמתחת לרגליים, אבל השניים אינם עוצרים.
הרחק בית בעל גג קש. קטן ומטושטש, אבל עדיין יש מקום לחזור אליו.
הדרך הביתה אינה דרך שהולכים בה אחרי שהרוח פסקה.
היא להמשיך לפנות הביתה, גם בגוף עייף.
הדרך נמשכת כאילו היא עומדת להיקטע, והאישה והסוס חוזרים לאורך הקו הדק הזה.
גם אם אור הבית עדיין רחוק, די בכך שפונים אליו כדי שהצעדים יימשכו.