Artwork text
השמש מעל הראש.
א ין צ ל
ואין מקום להסתתר.
הרוח הופכת את השדות,
והסירה רחוקה.
הבית רובץ נמוך,
והעץ מתנודד שחור.
א דם א ח ד
כופף את גופו תחתיהם.
יש כל כך הרבה אור,
שדבר אינו נוגע עוד.
ה צה ר י י ם
הם אמצע היום,
והם המקום הגבוה ביותר של הבדידות.
אין עוד חושך לסגת אליו,
ואין ערב לחכות לו.
הכול בהיר,
ואין איש לצדו.
לכן האדם ההוא,
בשעה הבהירה מכול,
נעשה לבדו עמוק מכול.
Key context
ביון שי־ג׳י היה צייר קוריאני מודרני ועכשווי, שראה ב־Fūdo של ג׳ג׳ו לא רק רקע אלא תנאי לקיום. בדידות, המתנה, רוח וצבע העשב היבש יוצרים באמנותו מודרניזם קוריאני גלוקלי, המושרש במקום ופתוח לעולם.
ציירג׳ג׳ויפןסיאולביווון (הגן הסודי של צ׳אנגדוקגונג)העת החדשההתקופה העכשוויתאמנותאמנות חזותית