הים הוא דמעת ההניו

הים הרחב
התרומם בצבע עשב יבש.
בלב הים
סלע שחור ובו שקע עגול,

ובתוכו
שני אנשים מכונסים זה מול זה.
ראשיהם טמונים זה בכתפו של זה,
מכונסים יחד כגוש קטן אחד.
המים קרים
והרוח גדולה.
אין להם דבר
מלבד חום גופם זה של זה.
אי קטן,
שני אנשים קטנים.
אבל במקום הצר הזה
אפשר לחוש במשקלו של העולם כולו.
הרוח גדולה
והים רחב.
האדם קטן.
לכן מתקרבים עוד יותר.
להחזיק מעמד
אין פירושו לנצח את העולם העצום.
פירושו להישען זה על זה
די כדי לא לקרוס.
אמרו שהים הוא דמעותיהן של הצוללות.
הדמעות האלה אינן נעשות ים
מפני שעדיין יש לידן
כתף אחת להישען עליה.