הסירה הקטנה הרוטטת

ים בצבע עשב יבש נטוי על פני כל התמונה.
הרחק משמאל מתנודדת סירה קטנה כנקודה.
אבל לא רק הסירה מתנודדת.
גם הגלים השחורים, גם הבית בעל גג הקש שעל הגבעה,
וגם לב הסוס ולב האדם מתנודדים באותה הרוח.
הסירה בים, והאדם והסוס ביבשה.
הם נמצאים במקומות שונים, אבל בתוך אותה חרדה.
האדם אינו יכול לאחוז בסירה,
והסוס אינו יכול לעצור את טלטולה.
אין דבר שהם יכולים לעשות.
לכן נשאר דבר אחד לעשות.
להביט.
הבית מנמיך את גופו,
הסוס עומד לצד האדם,
והאדם אינו מסיר את מבטו מהים עד הסוף.
להחזיק מעמד אין פירושו לא להתנודד.
פירושו לשאת בלבך יחד עם יצור רחוק את טלטולו,
ולא להסיר את המבט עד הסוף.
הסירה המתנודדת היא סירה קטנה על הים,
וגם חיים המתנודדים בתוך אדם.

העולם רחב והסירה קטנה.
אבל בגלל אותו יצור קטן,
כל אשר ביבשה עוצר בשקט את נשימתו.