דיוקן עצמי

פנים צעירות צפות מול רקע אפלולי.
שיער מסורק לאחור, חליפה שחורה, עניבה מעט אלכסונית.
העיניים אינן מביטות ישר קדימה. הן מביטות במשהו, ובכל זאת פונות למקום רחוק שאינו כאן.

בעיניים האלה נמצאים יחד חלום שעוד לא נאמר ועצב של ימי נעורים. השפתיים סגורות היטב, אבל בתוכן מסתתרות מילים רבות שיצטרך לצייר בעתיד.
בארץ זרה הוא מתבונן בשקט בפניו שלו. בין המקום שעזב למקום שעוד לא הגיע אליו, הוא מעמיד את עצמו במכחול.
הוא לא צייר את מראה נעוריו. אלה פניו הראשונות של קיומו, שהושלך לבדו לתוך העולם.
הגעגוע כבר התחיל במבט המוסט.
הוא עדיין לא ידע שהפנים האלה יהיו לימים זקן העומד לבדו בשדה ריק.
רק עיניו כבר הביטו אל המקום הרחוק ההוא.